המשמעות של אופטימיות בתהליך ההתמודדות עם אתגרים ומחלה בחיים

אופטימיות, היא יותר מאשר תפיסה חיובית, היא כוח פנימי עמוק המאפשר לאדם לראות את האור, גם כשהכול חשוך מסביב. היא משנה את הדרך בה אנו מפרשים מצבים, מגיבים למציאות ומעצבים את דרכנו קדימה, גם ובעיקר כשהדרך קשה.

בשיח היומיומי, לעיתים יש נטייה לבלבל בין אופטימיות לאשליה. אך אופטימיות אמתית איננה התעלמות מהמציאות או הכחשה של כאב. היא ההפך מכך – היא היכולת להכיר בקושי, להתמודד עמו, ולמרות זאת לבחור להאמין שהעתיד יכול להיות טוב יותר.

בי?  מה המשמעות שאני יכול למצוא בתוך המצב הקשה הזה? מה כן תלוי

שאלות אלו אדם האופטימי שואל את עצמו,

האופטימיות מתבטאת בגישה

פרואקטיבית, ביכולת לשמר תקווה, ובאמונה שהמשבר אינו סוף – אלא שלב בדרך לצמיחה או לשינוי משמעותי בחיים.

כאן נכנסת האופטימיות לתמונה. מחקרים רבים מצביעים על קשר בין גישה חיובית לבין שיפור מדדים בריאותיים, חיזוק המערכת החיסונית, ועמידה טובה יותר בטיפולים רפואיים. אנשים אופטימיים נוטים לא רק להחלים מהר יותר, אלא גם להתמודד טוב יותר עם תופעות הלוואי של המחלה.

בנוסף, האופטימיות מסייעת למטופל ולסביבתו להישאר מגויסים לאורך הדרך – להאמין, לפעול ולשמור על רוח חיובית גם כשנראה שאין תשובות חד-משמעיות.

החיים אינם צפויים. פיטורין, משבר כלכלי, גירושין, קונפליקטים משפחתיים – כל אלה דורשים כוח נפשי רב. במצבים כאלה, אנשים אופטימיים מדווחים על רמות חוסן גבוהות יותר. הם מתמקדים במה שניתן לעשות, רואים כישלון כשלב בדרך ולא ככישלון קיומי, ובוחרים לפרש את המציאות באופן שמעצים אותם במקום לשבור אותם.

הגישה האופטימית לא מעלימה את הכאב, אך היא מעניקה לו מסגרת – היא הופכת את ההתמודדות למשהו שניתן להכיל, להבין ואף להפיק ממנו משמעות.

בשונה ממה שנהוג לחשוב, אופטימיות איננה תכונה מולדת בלבד. היא יכולה להיות דרך חיים שאדם מפתח לאורך זמן – גם אם מטבעו הוא אדם חרד או ספקן.

להלן כמה דרכים מעשיות לטיפוח אופטימיות:

לזהות מחשבות שליליות אוטומטיות ולבחון אותן באופן ביקורתי – האם זה באמת נכון? האם יש דרך אחרת לראות את המצב?

כל ערב לרשום שלושה דברים טובים שקרו באותו היום. גם ביום קשה –

 תרגול זה מכוון את המוח לזהות את הטוב גם בתוך האתגר.

לדבר לעצמנו כמו שהיינו מדברים לחבר טוב: בגישה סבלנית, מחבקת, תומכת. להאמין בעצמנו גם כשקשה.

סביבה תומכת, מעודדת ולא שיפוטית יכולה לחולל פלאים ביכולת לשמר תקווה.

אפילו פעולה אחת קטנה – יציאה מהבית, שיחה עם חבר, סידור מגירה – יכולה לחזק את תחושת המסוגלות.

לאופטימיות יש גם מימד רוחני או קיומי – היא מזמינה אותנו לחפש משמעות. יש אנשים שמגלים דווקא מתוך מחלה או קושי מה באמת חשוב להם. הם בוחרים להעמיק בקשרים, לעסוק בהתפתחות אישית, או למצוא ייעוד חדש. התקווה איננה בהכרח לריפוי מלא או להחזרת מה שהיה – אלא למציאת ערך, חיבור וחיים שיש בהם תוכן למרות ולפעמים דווקא בזכות הכאב.

החיים מזמנים לנו אתגרים, ולעיתים אף מכאיבים עד עומק הנשמה. אך אופטימיות

היא  היכולת לומר לעצמנו:  

"גם אם עכשיו קשה – זה לא אומר שכך ייראו חיי מעתה והלאה".

האופטימיות אינה מבטיחה תוצאה, אך היא משנה את הדרך – מעניקה כוח, מסגרת ומשמעות. כשאדם בוחר באופטימיות, הוא בוחר בחיים – בכל יום מחדש.

במהלך החיים אני מתמודדת לא פעם עם אתגרים רפואיים ואישיים מורכבים.

נולדתי עם תסמונת נדירה, תסמונת סטורג' וובר. המתבטאת בהתפרצותן של שתי מחלות נלוות, מחלת האפילפסיה ומחלת העיניים גלאוקומה.

התמודדותי  הייתה מורכבת ממשברים רבים, נפילות ועליות.

אודות לאופטימיות שהיא חלק מחיי, אני מצליחה לצמוח ולצאת ממשברים ואתגרים רבים. כך היה כשחוויתי משבר נפשי בגיל 28, 

בהתחלה חוויתי את המשבר כנפילה, ולקח לי כמה ימים להתפכח ולהבין אני אחראית לעצמי ולמחשבותיי. 

תוך כמה ימים התחלתי לחשוב - איך אני הופכת את המשבר להזדמנות ויוצאת מהמקום החשוך אליו נכנסתי.

המשבר הנפשי שחוויתי גרם לי לשלוש תובנות משמעותיות:

• בעקבות המשבר אותו חוויתי, הפכתי מציאות של התמודדות עם סבל איתה חוויתי במשך שנים למציאות של התמודדות עם אופטימיות והזדמנות לצמיחה.
• בעקבות השיקום מאותו משבר, "נולדתי מחדש" ברמה התודעתית.
• הבנתי, שאם לא הייתי חווה את אותו משבר כנראה שהייתי במקום אחר בחיים ברמת התודעה
• האופטימיות הפכה להיות חלק עיקרי ומשמעותי מחיי, דרך חיים של ממש.